על החופשה המשפחתית שלי ואיך הגשם ניסה לשבש לי חלומות על החוף ביוון

עוד לפני שהתחיל הקיץ כבר דמיינתי איך אני מבלה בחוף,
עם ים כחול ומים צלולים, ספר ביד אחת וקפה קר ביד השניה.
יולי היה תפוס בלימודים, התחייבויות ודרכונים לא בתוקף, ומפה לשם הגעתי לאוגוסט.
אני ועוד כמה ישראלים.
שבועיים של צלילה במעמקי כל היעדים האפשריים ושום דבר לא ממש הסתדר.
התאריכים, הטיסות, היעד, המלון או המחיר.
התייאשתי. התעייפתי. עד לתאילנד כמעט הגעתי.
בסוף שחררתי.
דחיתי את החופשה לזמן אחר.
לא מוגדר ולא ידוע.
ואז ביום חמישי כשאני על החוף בתל אביב, חולמת על החופשה שלא מתממשת,
מחליקה וגולשת באצבע מיואשת והנה קופץ עליי דיל מושלם.

יוון.
סקיאטוס. אי קטן ויפה.
טיסות ישירות (זה היה תנאי).
הזמנים מתאימים.
כולם יכולים.
2 לחיצות על המקלדת + שיחה של 5 דקות עם הנציג של איסתא ויש חופשה.

בבוקר הטיסה התעוררנו מוקדם. מאד.
הכנתי את כולם לתורים הארוכים של נתב"ג בסוף אוגוסט.
הכנתי לכולם סנדביצ'ים, כי לא יהיה זמן!
לא לבית קפה ולא לדיוטי פרי.
יצאנו לדרך.
ולמרות שככה חשבתי וככה זה בדרך כלל, וכך כולם אמרו, בנתב"ג לא היו בכלל תורים ארוכים.
לבנים היה מלא זמן בדיוטי, ואותי הוא כבר מזמן לא מרגש, אז ביליתי בסטימצקי.
ובטיסה, שיצאה בדיוק בזמן, חשבתי על זה שלא פעם מה שאנחנו חושבים שיקרה לא באמת קורה.
המחשבות שלנו מושפעות מהמון דברים,
בין השאר מפחדים, וקולות שונים ומשונים, תפיסות, חוויות ואמונות.
המחשבות הן רק מחשבות הן לא תמיד צודקות, הן לא תמיד נכונות ולפעמים הן ממש מפריעות.

אחרי טיסה של שעתיים שעברה די מהר נחתנו בסקיאטוס, שדה קטן, חמוד ודי ריק.
נסיעה של רבע שעה והגענו למלון מקסים עם נוף חלומי.
באמת אחד היפים שיש, מכל מקום ים ואיים ירוקים פזורים מסביב.
וככה בעודנו מתלהבים מכל היופי הזה מתחיל גשם.
לא טפטוף מרענן של אוגוסט. גשם!
גשם חורפי עם סופות רעמים וברקים.
מה???
אוגוסט. יוון. מה גשם עכשיו?
אני באתי לנוח על החוף עם ספר ביד אחת וקפה קר ביד השניה.
שמחים מאד שבאת.
זה מה יש.

ובעוד הבאסה מטפסת לה למעלה אני מיד מתחילה בסשן טיפול עצמי.
תפסיקי להתבאס.
את בחופש (שכל כך רצית).
תהני ממה שיש.
המלון, היופי מסביב, זמן איכות רק עם הבנים מזמן מזמן לא היה לך.
קבלי את מה שיש. הכל ממש טוב.
כי גם ביום הגשום הזה היתה שקיעה כתומה שעשתה לי נעים בלב,
ואני במקום היפה הזה עם המשפחה שלי,
ולמה בכלל להתמקד בגשם ובמה שלא קורה בגללו במקום במה שכן קורה.
זה עבד לי די מהר.
שחררתי מחשבות מעצבנות, קיבלתי את המצב וחזרתי למצב רוח נהנה וחיובי.
הדרך שבה אנחנו חווים את הדברים קשורה אלינו ולמה שקורה בתוכנו,
זה לא קשור למה שבחוץ, למקום שבו אני נמצאת או למה ואיך שאמור להיות.
לא לחוף ולא לקפה קר.
זה קשור במה אני בוחרת להתמקד.
יכולים להיות כמה דברים שעובדים לי טוב, ואחד שלא עובד.
אם אני אתמקד על זה שלא עובד,
השאר יתחילו גם להשתבש.
לעומת זאת,
יכולים להיות כמה תחומים שלא עובדים
ואחד שעובד, אם אתמקד על זה שעובד
כל האחרים יסתדרו.
המוח שלנו עובד קצת כמו גוגל.
מה שנקליד בשורת החיפוש זה מה שנראה.
ככל שנספר את הסיפור של מה שלא עובד
של מה שלא טוב או חסר,
זה מה שנמשיך לראות.
והדרך שבה אנחנו מפרשים את הדברים, המשמעות שאנחנו נותנים היא זאת שמשפיעה עלינו ועל מה שקורה לנו.

למחרת התעוררנו לבוקר אפור וגשום.
מה??
נו באמת?
מה עם הספר? הקפה הקר? והחוף?
המטפלת שבי שוב הגיחה והרגיעה אותי.
משנים תוכניות.
לא מבלים בחוף.
לא עושים שיט לאי שבו צולם הסרט מאמא מיה.
משכירים ג'יפ ויוצאים לטיול באי.
שחררתי.

זה היה יום שכולו ים כחול, איים ירוקים
וגשם.
התחלנו בבית קפה שהוא ממש על מנחת המטוסים של האי
וצפינו בנחיתות ממש מעל הראש (חוויה מגניבה) כשאנחנו עטופים במגבות.
כן אלה של החוף, הם הגנו עלינו מהגשם.
משם המשכנו לטפס בהרים כשמסביבנו נופים עוצרי נשימה.
מצאנו מנזר עתיק עם נוף פנורמי משגע.

כשירדנו מההר עצרנו לאסוף אבנים בחוף קטן וחמוד
ומשם המשכנו לעיר המרכזית לארוחת צהריים וטיול בסימטאות.

וככה בזמן שאנחנו צוחקים, משחקים ומדברים על כלום ושטויות,
כשכבר שכחתי מהספר והקפה פתאום יצאה לה השמש ונהיה חם.
ממש ברגע הכל השתנה.
חזרנו לג'יפ פתחנו את הגג ונתנו לבלוריות להתעופף ברוח.
המשכנו בטיול והגענו לחוף חמוד וצבעוני.
כן, עוד חוף. יש באי מעל 60 חופים.
החוף היה ריק. עד עכשיו היה גשם זוכרים?
בילינו שם כשעתיים וחזרנו למלון.

הבנים הלכו לנוח ואני לבריכה עם הנוף הזה, שלא יכולתי להפסיק להתפעל ממנו כל הימים, השעות והדקות שהיינו שם.
ספר ביד אחת ו…בירה ביד השניה.

ומה מחר?
מחר לא צפוי גשם.
הזמנו שיט ל-2 איים שכנים.
בבוקר אני קמה, רצה לחלון ושמש.
ישש.
ארוחת בוקר מהירה ואנחנו רצים לאוטובוס שיקח אותנו לנמל.
האוטובוס מגיע והמדריכה יורדת ואומרת: תשמעו יש רוחות מאד חזקות השיט יתקצר ונוכל להגיע רק לאי אחד,
ומחר גם לא ברור מה יהיה מזג האוויר.
מה אתם אומרים?
התלבטות קצרה ואנחנו מחליטים לדחות את השיט למחר.
אולי.
אם לא יהיה גשם או רוח.
או משהו.
כבר לא נאחזתי בכלום וידעתי שבכל מצב יהיה כיף.
חזרנו לבריכה נחנו קצת, כי קמנו מוקדם לשיט, ואחרי שעתיים ירדנו לחוף.
סקי מים.
שיט מהיר על גלגל ענק, כזה שערבל לי את הבטן והראש, הצוואר, הכתפיים והעין שקיבלה מכה מהברך של נדב או שי זה עדיין לא ברור.
היה מצחיק.
סאפ.
ארוחת צהריים בחוף.
אחה"צ חזרנו לבריכה.
ו….קפה קר וספר:)

למחרת התעוררנו לבוקר שמש, איו רוח.
יצאנו לשיט.
תפסנו מקום מצויין על החרטום וויתרנו על תמונות טטיאניק סטייל.
השיט מקסים בין איים קטנים וירוקים.
השיא הגיע כשכרזו לכולם להתסכל קדימה כי יש לנו ביקור דולפינים. התרגשות גדולה.
אמרו שלום קצר והמשיכו.
הגענו לאי סקופולוס טיילנו בסימטאות ואכלנו ממאפה הגבינה בו האי ידוע.
משם המשכנו לאי נוסף, אלוניסוס, ובשיט שוב ביקור של להקת דולפינים מקסימים שליוו אותנו כמה מאות מטרים.
אחר-כך שמענו מצוות הספינה שמזמן מזמן הם לא ראו דולפינים בשיט.

כשחזרנו למלון שוב קפה וספר מול הכחול הגדול, כי אפשר שלא.
למחרת בוקר שקט בבריכה.
ובצהריים טסנו הביתה.
מעט שזופים ומאד מרוצים.

בטיסה חזרה כתבתי חוויות ושוב הרהרתי איך רק כשאנחנו משחררים, לא תלויים במשהו או במישהו,
בחוויה הזאת או בדבר ההוא, רק אז יפתחו בפנינו אפשרויות והזדמנויות אחרות, טובות ומאד מספקות.
כי כשאני נאחזת במה שאמור להיות נקודת המבט שלי מצומצמת,
הכל מצטמצם לדבר שבו אני נאחזת.
הדבר שבעצם איננו.
וזה מונע ממני לראות ולהוקיר תודה על מה שכבר קיים.
התחושה הזאת ששיחררתי וזרמתי,
לא נלחמתי,
קיבלתי את מה שבא.
זאת תחושה מרגיעה ומעצימה.
זו ההבנה שהרבה מחוסר הנוחות, האכזבות, הספקות קשורים בי
ולי יש את היכולת לבחור להרגיש אחרת בכל זמן.

זה חופש אמיתי שבא מבפנים, והוא הרבה יותר שווה מהחופש ביוון, אפילו שאני הכי אוהבת ים וספר וקפה קר.

תגובות

תגובות