זהו, הסתיימה שנת הלימודים.
למי שלא יודע, אני עובדת בחטיבת ביניים עם מתבגרים. טיפול רגשי קוראים לזה.
אני מתה עליהם!
אתם יודעים זה לא פיקניק הסיפור הזה, גיל ההתבגרות, ובכל זאת זוכה לכל כך הרבה סיפוק והנאה מהמפגש איתם מידי שבוע.
בשבוע האחרון נפרדתי מנערים ונערות שזו השנה השנייה שאנחנו נפגשים.
עברנו יחד תהליך מדהים ולמדתי המון מכל אחד ואחת מהם.
וככה לסיכום ביני לבין עצמי חשבתי מה בעצם הם צריכים המתבגרים האלה? (יש לי שניים בבית כן?!)
זה נורא פשוט:
קודם כל הם זקוקים לנו! גם אם נראה לנו שהם לא בדיוק רוצים אותנו בסביבה, אל תתבלבלו…
הם זקוקים שנראה אותם ובעיקר שנראה את הטוב שבהם.
שנדבר איתם ולא אליהם.
שנתעניין בהם ובמה שמעניין אותם, שנשאל על המהלך המדהים הזה של רונאלדו בסופרקלסיקו.
שנשאל לדעתם, שנשתף אותם בחוויות שלנו, שנצחק איתם, שנתווכח איתם, שנספר להם על שטויות שאנחנו עשינו בגיל ההתבגרות.
שנשתף אותם ברגשות שלנו, שנראה שקשה להם לפעמים, ואת זה שהם אחראיים ואפשר לסמוך עליהם, גם אם החדר שלהם לא נראה בדיוק כמו שהיינו רוצים.
שנתעקש לבלות איתם למרות שהם לא רוצים, כי הם צריכים לדעת שבלעדיהם זה לא אותו הדבר.
בקיצור הקשבה, אמפתיה, כבוד, עידוד ושיתוף. לא מסובך נכון?
שתהיה חופשה נעימה!
