אני רוצה לשתף במחשבות על התמודדות שלי, שלנו.
לפני כמה ימים היה לי יום ממש קשה, זה קורה לי פעם ביום או יומיים, כמה שעות של הצפה מאד גדולה, ובתוך כל המורכבות הזאת של רגע למעלה ורגע בתחתית חשבתי על ההתמודדות שלנו והחלטתי לכתוב משהו אופטימי יותר, משהו שמדבר על חופש הבחירה שלנו. של כולנו. בכל זמן ומצב.
יש לי את זכות הבחירה איך לנהוג באובדן הגדול שלי ואני בוחרת להרגיש הכל, להבין וללמוד כל הזמן.
אני שואלת את עצמי: ״מה כל זה אומר לי? מאיפה אני משיגה את הכוח להתמודד עם זה?
מה הכיוון שלי?
במי אני רוצה להיעזר?
מה אני יכולה ללמוד על המגבלות שלי?
על מה אני מוותרת?
מה חסר לי?"
אני מוצאת את הכוחות שלא ידעתי שיש בי ולומדת להבין שהדברים לא קורים כמו שאנחנו מתכננים ושאין לנו שליטה על התוצאות וגם שאין לנו מושג איך תראה הדרך.
מכל זה אני לומדת שיעורים חשובים מאד בסבלנות, חוסר וודאות, חוסר שליטה, שחרור וקבלה.
כאמור, לא היתה לנו הרבה שליטה בסיפור הזה. התינוק שלנו חלה ואת המחלה שלו לא ניתן היה לרפא אך הרבה מאד החלטות (לא פשוטות) היו שלנו ובעיקר ההחלטה על הדרך שבה נתמודד.
זו החלטה שהיא רק שלנו.
העצב שלי לא יעלם, הוא חלק בלתי נפרד ממני.
כל בוקר אני בוחרת מחדש לקום, לעשות ולהיות.
אני בוחרת ללמוד מכל דבר שקרה ועדיין קורה בדרך שלנו.
אני בוחרת למצוא את הטוב במה שקורה, ושלא נתבלבל מה שהיה, היה קשה מנשוא ולמצוא בזה משהו טוב זה בלתי אפשרי, אבל מה שכן אפשרי זה לראות את הטוב בכל מה שקרה מסביב לסיפור שלנו (קרה המון), ולראות את הטוב במה שלמדנו, קיבלנו ועדיין לומדים כל יום. כי זה מה שיש לנו ומה שאין אין ולא ניתן להחזיר.
אז אנחנו בוחרים להתמקד במה שיש.
אני חושבת שההסתכלות פנימה היא חשובה כי היא מפתחת ומחזקת אותנו.
ההתמודדות היא יומיומית והבחירה בדרך הזו גם היא יומיומית.
כל יום מביא איתו התמודדות קצת שונה, מחשבות קצת אחרות, זכרונות, ספקות, רגשות מעורבים.
זה משהו גדול ואנחנו עדיין מנסים להבין קצת מכל הדבר הזה וגם מנסים להעביר הלאה משהו ממה שקיבלנו.
יש לנו את החופש לבחור במה להתמקד, ממה להפרד ואיך להתמודד.
אז לא "הכל קורה לטובה" אבל אנחנו מנסים למצוא את הטוב במה שקורה.
