ביומיים האחרונים כמעט כל ילד או ילדה שנכנסו אליי לחדר דיברו "על המצב הביטחוני".
הייתה את זאת שהתקשרה אליי בבוקר לוודא שאני מגיעה היום, כי היא חייבת להיפגש איתי!
ואת זאת שסיפרה בשקט שבלילה היא והאחים שלה ישנו בממ"ד וזה דווקא היה ממש כיף,
והיה את זה שאיך שהוא נכנס אמר מה זה איך לא ביטלו היום בית ספר? היה מתאים יום חופש היום.
כל אחד והדרך שלו, יש את הישירים, שהפחד מציף אותם, יש את אלה שרומזים ויש את אלה שמנסים להיראות אדישים.
תכל'ס לכולנו לא נעים בימים האלה.
אני שמחשיבה את עצמי ממש לא חרדתית, הרגשתי לא נוח עם כל מה שקורה בטלוויזיה, הדיבורים והפרשנויות האינסופיים והבאנר המעצבן הזה שרץ כבר יומיים בתחתית המסך ומספר לנו שבפנטגון מעריכים שאיראן תתקוף את ישראל, ובלילה היה מאד מלחיץ לשמוע את המטוסים והבומים האלה שאנחנו כבר יודעים לזהות שהם יירוט של כיפת ברזל.
כולנו מבינים שהמצב נפיץ ושלשחק בשכונה האיראנית זה לא בדיוק משחק ילדים אבל אני ממש לא בענייני פוליטיקה וביטחון.
אז די מלחיץ המצב הזה, והילדים שלנו, גם הצעירים ובעיקר המתבגרים, נמצאים בין חוסר נעימות, לחץ ועד חרדה.
אז מה עושים עם כל זה?
עם הילדים שהגיעו עבדתי ושחררנו קצת מהלחץ.
לכם ההורים חשבתי להציע כמה רעיונות איך אנחנו המבוגרים יכולים לסייע לילדים שלנו להתמודד?
תגבירו מודעות עצמית
אני אתחיל בזה שחשוב לזכור כי לכם ההורים יש מקום מרכזי בחיי הילדים שלכם.
אתם מקור הביטחון והכוח שלהם, לא רק בגילאים צעירים גם בבגרות.
מחקרים רבים מצאו קשר חזק בין תגובות ההורים במצבי משבר ובין תגובות ילדיהם.
הורים רבים אינם מודעים להשפעות של התגובות שלהם במצבי לחץ על ילדיהם ולכן חשוב שתהיו מודעים לכך.
תבינו אותם ותנו להם מקום בטוח לביטוי
דבר ראשון, והכי חשוב בעיניי, הוא להיות רגישים וקשובים לצרכים של הילדים ולמצוא דרכים לתמוך בהם ולהכיל אותם.
דברו עם הילדים על מה שהם חושבים ומרגישים, תנו להם להתבטא מבלי לשפוט או לבקר אותם באמירות כמו: ממה את כל כך מפחדת? אין ממה לפחד! אל תהיה כזה פחדן.
כשאתם אומרים להם את זה ובטלוויזיה הם שומעים משהו אחר, זה לא באמת עוזר.
אם הילד מפחד תהיו איתו, חבקו אותו, שקפו לו ותסבירו שזה בסדר לפחד במצב הזה. זה ממש נורמאלי.
תחושת הביחד, שמישהו איתי, רואה אותי ושאני לא איזה פחדן כי אני מרגיש ככה, הם תחושות מאד מרגיעות.
אז תדברו, תשתפו, תשחררו ותהיו אמפתיים למה שעובר עליהם.
תסבירו להם ותנו להם מידע
מידע על מה שקורה מאד עוזר לילדים ובני נוער לבנות תמונת עולם יותר ברורה ולהחזיר תחושת שליטה עצמית.
האמת שהרבה שליטה אין לנו, אבל עבור הילדים אנחנו יכולים להיות "מרחב בטוח" שמספק מידע מהימן ועוזר לתקן תפישות מעוותות בנוגע למצב.
שיתוף במידע מיידי, עדכני ומהימן עוזר להעלאת תחושת הביטחון.
תנסו להעביר מסר אופטימי המבטא אמונה בכוחות וביכולת שלהם להתמודד עם קשיים, אמונה ביכולת שלהם לבקש עזרה כשצריך, ושבקשת עזרה מעידה על כוח.
כאשר מעבירים לילד את המסר "אני סומך עליך ומאמין בך שתוכל להתמודד ואם תתקשה תדע להיעזר", זה עוזר לו לפתח חוסן נפשי.
חשוב שהמידע לגבי המצב והדרכים להתמודדות יהיו מותאמים לרמת ההבנה וליכולת ההתמודדות של הילד:
- בגיל הרך 3-6 הילדים זקוקים למידע מינימאלי ופשוט עם דגש על מסרים מרגיעים כמו: "אמא ואבא ישמרו עליכם".
- בגיל בית ספר יסודי 6-11 נדרש מידע מפורט יותר, קונקרטי עם שילוב דוגמאות מחיי היום יום שלהם.
מומלץ גם להציע דרכי ההתמודדות (מה אפשר לעשות כשפוחדים?) ולהרגיע באמירות מעודדות ( זה מצב זמני, זה קרה בעבר ועברנו את זה, אפשר לשאול האם יש להם רעיונות מה יכול לעזור לנו להתמודד? תמיד תשאלו אותם, אתם תופתעו מהתשובות). - בני נוער 12-18 זקוקים למידע רחב המשלב היסטוריה, פוליטיקה, אתיקה.
אפשר ליצור דיאלוג ולשמוע את עמדותיהם ולהשלים מידע שחסר להם או לא מדויק.
עדיף להימנע מהצהרות דרמטיות וקטסטרופליות כמו "מדינת ישראל בסכנה של ממש".
תשמרו על שגרה
תנסו לשמור על שגרה, להימנע מביטולים ודחיות כשאין הנחיות כאלה מפיקוד העורף.
שגרה נותנת בטחון, תחושת וודאות ועוזרת להתמודדות.
תלמדו אותם תרגילי הרפיה
אני יודעת שלא כולם מתחברים לזה אבל, זה מאד עוזר להשתמש בתרגילי הרפיה כמו נשימות או כיווץ והרפיית שרירים (הרפיית ג'קובסון).
תפעילו אותם
מומלץ להשתמש בהסחות דעת כמו: פעילות חווייתית או ספורטיבית המאפשרות לשחרר תחושות מתח ולחץ ומפחיתות זמן מסכים.
תגבילו את החשיפה של ילדים לחדשות ותשתדלו למנוע חשיפה (בעיקר של ילדים צעירים) לשיחות מבוגרים הקשורות לחרדות בהקשר למצב הביטחוני.
תהיו ערניים לתגובות קיצוניות
לסיום, אם עולות תגובות קיצוניות כמו חוסר שקט, בכי, כעס לא מותאם, חוסר שינה, או חוסר תיאבון
מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע.
נראה לי שאמרתי את כל מה שהיה לי.
שיהיה לילה שקט וסופשבוע נעים ורגוע.
