השבוע נפגשתי עם אמא של מטופל. אנחנו לא מכירות והיא לא יודעת עליי דבר.
הבעל שלה חולה מאד והמצב מתדרדר כל הזמן.
היא ישבה מולי ולא הפסיקה לדבר על הפחדים והחרדות שלה.
מה יהיה אם…?
מה אם יגידו לי ש… ?
איך נסתדר?
כמובן שלא היו לי תשובות בשבילה, רק הקשבתי ונתתי לה את המקום.
בסיום הפגישה אמרתי לה: "את יודעת, את צודקת, הכל יכול להשתנות בהרף עין. אין לנו שום דרך לשנות מה שעתיד להיות.
אולי פשוט תעזבי את זה, שחררי את הדאגות ופשוט תהיי נוכחת במה שיש עכשיו.
זאת הדרך שלי להתמודד וזה מאד עוזר לי ."
היא הקשיבה ואמרה: "אני לא יכולה. זה חזק ממני"
לא עניתי לה כי אולי עכשיו זה לא הזמן שלה להבין. אבל נזכרתי בשיר שמספר לנו שמקום
לדאגה נמצא בקצה השמים ובסוף המדבר.
