איך הילד מרגיש?

על ויסות רגשי

אולי יום אחד אני אפתח בית ספר. כזה שילמדו בו המון דברים שלא לומדים היום בבתי הספר.
אחד המקצועות החשובים ביותר, לו נקדיש את מספר השעות הגדול ביותר יהיה חינוך לרגשות. תודו שזה מהפכני!
לא מעט שנים אני בתחום הטיפול וכל שנה מתחזקת אצלי התחושה שהרבה מאד בעיות קשורות לוויסות רגשי. אני פוגשת את זה כל הזמן בחדר הטיפולים ובהדרכות הורים. זאת לא בעיה רק של ילדים הרבה מאד מבוגרים הם לא מאוזנים רגשית.

ילדים חווים קשיים במגוון צורות ודרכים וכל ילד מביע את הקושי באופן קצת שונה.
יש ילדים שחוסר הוויסות שלהם מגיע כחרדות, עצבות, קשיים חברתיים או בהפרעות התנהגות, התקפי זעם, קשב וריכוז, ילדים אלה מחצינים את חוסר הוויסות שלהם, אצל אחרים נראה את הקושי בוויסות בחוסר הבעה, או הימנעות מהבעת הרגשות.
זה מתחיל בגיל הרך ועובר לילדות, ממשיך לגיל ההתבגרות ולבגרות, חוסר ויסות רגשי אפשר לראות בכל גיל וכשההורים אינם יודעים להתמודד עם הרגשות שלהם איך יוכלו ללמד את ילדיהם?
חוסר היכולת לנווט את הרגשות שלנו, לנהל אותם ולאזן אותם, מוביל ילדים ומבוגרים להרבה מאד קשיים, מחלות גוף ומחלות נפש.
אפשר ללמוד את זה. בכל גיל.

אז מה זה בעצם ויסות רגשי?

ויסות רגשי מתייחס לתהליכים שבאמצעותם אנו משפיעים על הרגשות שנחוש, על המועד שבו נחוש אותם, ועל האופן שבו אנו חווים אותם ומביעים אותם. (Gross,1998) או לפי הגדרה נוספת, ויסות רגשי הוא התהליך בו אנו יוזמים, נמנעים, מרסנים, משמרים או מתאימים את הופעתם, צורתם ועוצמתם של רגשות ושל התהליכים הפיזיולוגיים הקשורים בהם (Eiesenberg, 2004).
ההגדרות השונות מתייחסות גם לעוצמת הרגש, למהירות התגובה לרגש, משך הרגש והתנועה בין רגשות (עד כמה אני גמיש או "נתקע ברגש מסוים").
הם גם אומרים שלוויסות רגשי יש מטרה הסתגלותית בכדי לשפר את התפקוד של האדם במצב מסוים ובכדי להשיג מטרות אישיות.

תינוק ללא ויסות רגשי יגיב לגירוי מעורר מצוקה בעוצמה רבה וארוכה. הוא עלול לבכות בכי עז וארוך ללא יכולת להפסיק ולהירגע או לחילופין הוא יכול להתלהב ולהשתולל ללא יכולת להיעצר ולהירגע.
תינוק או ילד המווסת מבחינה רגשית יצליח להסתגל במהירות גם למצבים מעוררי מצוקה וגם למצבים מעוררי שמחה. ואחר כך כמבוגר הוא יצליח להרגיע את עצמו כשירגיש כעס או עצב.
היכולת להרגעה עצמית מאד חשובה בהתפתחותם של ילדים. זו אותה יכולת שעוזרת להם להירדם לבד, לחכות בסבלנות, להתחשב בילד אחר, לשחק לבד, להעסיק את עצמם, להיפרד מההורים בבוקר, להתאושש ממכה ונפילה.
לאחר שיכולת זו נרכשת היא תעמוד לרשותנו לאורך כל החיים, בכל פעם שיהיה קשה, בניהול מערכות יחסים, ובעיקר ביכולת להתמודד עם כישלונות קשיים (חיים עמית, "הורים בטוחים בעצמם")

אני פוגשת את זה שוב ושוב בקליניקה, ילדים עם קשיים בוויסות רגשות, שמחה, עצב, כעס, אכזבה, קשה להם יותר בלימודים, הם יותר מעורבים במריבות וחיכוכים עם חברים ועם מורים ואנשי צוות ולא פעם הם פחות מקובלים חברתית.
זה כמו מעגל שלא נגמר, הקשיים האלה מעצימים את העוצמות הרגשיות והקושי בוויסות הופך יותר ויותר קשה.
לעומתם, ילדים עם יכולת ריסון של התנהגויות לא הולמות, דחיית סיפוקים, כאלה שמבינים את מה שעובר עליהם ויכולים לשלוט ולנווט את הרגש שעולה בהם הם בעלי מיומנויות חברתיות טובות יותר, הם מקובלים ואהובים ובעלי יכולת הסתגלות גבוהה.
כיום יש יותר ממיליון (כן זו לא טעות) מחקרים בתחום, זה מלמד אותנו שהנושא מעסיק אנשי מקצוע רבים בתחום וזאת מתוך ההכרה בחשיבות התפקיד שיש לוויסות רגשי במגוון הפרעות ובעיות. ויסות רגשי נמצא במחקרים כגורם משמעותי בהפרעות שונות: הפרעות חרדה ודיכאון Barlow,2007) ), הפרעות אכילה (Fairburn et al.,2009), הפרעות התנהגות (Frick & Morris, 2004), הפרעות קשב וריכוז, Barkley) 2003  וגם  Kendle, 2015), הפרעת אישיות גבולית (Linehan, 2006) ויש דוגמאות נוספות.

למה כל כך קשה לנו, ההורים לחנך את הילדים לפתח ויסות רגשי?

בכדי שהורה יוכל לעזור לילד לווסת את רגשותיו הוא צריך להיות קשוב מאד לצורכי הילד ולהתאים את תגובותיו לרגשות של הילד. זאת משימה לא פשוטה במיוחד אם להורה אין את היכולת לווסת את הרגשות שלו, זה מאד קשה להקשיב לרגשות מצוקה ועוד יותר קשה כשמדובר במישהו שאנחנו מזדהים איתו, הילד שלנו.

בקצרה על ההבדל בין אמפתיה והזדהות.
אמפתיה היא הפגנת אכפתיות על מה שקורה לאחר, זה ניסיון אמיתי וכן להבין אותו ולהתקרב אל מה שהוא מרגיש, להכיל אותו ולהתמודד עם זה.
הזדהות לעומת זאת, היא להרגיש מה שהאחר מרגיש. וכשהורה מזדהה הילד מרגיש שאין לו על מי להישען כי עכשיו גם אימא עצובה והיא לא יכולה לעזור לי, אנחנו באותה הרמה. כאימא אני לא רוצה להזדהות עם הרגש של הילד שלי אלא להיות אמפאתית כלפיו. אני יכולה לא להסכים, להתנגד לדעות של האחר ועדיין להיות אמפאתית כלפיו.
אז כשאני מזדהה זה בד"כ כי אני מתקשה לווסת את הרגשות שלי ואז התגובה תהיה עוצמתית, ללא שיקול דעת וללא התחשבות בצרכים הרגשיים של הילד כי כשאני מוצפת רגשית בגלל מה שקרה לילד שלי אני רק רוצה להרגיע את עצמי. ואז אני אעשה כל מה שביכולתי להפסיק מייד את הרגשות הקשים של הילד אני יכולה להורות לו "תירגע מיד!" או שאני יכולה להגיב בביטול וזלזול ואגיד לו "תפסיק לבכות כמו תינוק" או להעניש אותו " אם תמשיך כך אני הולכת עכשיו ואתה תישאר לבד", לפעמים אני אפילו אשחד אותו כדי שיפסיק להיות עצוב או כועס "אם תפסיק לבכות ותתנהג יפה אני אקנה לך גלידה".

זוכרים את השיר "דני גיבור"?
אמא אמרה לי: דני
ילדי הוא גיבור ונבון
ילדי לא יבכה אף פעם
כפתי קטון

אינני בוכה אף פעם,
אינני תינוק בכיין
זה רק הדמעות, הדמעות הן בוכות
בוכות בעצמן…

אז איך אנחנו יכולים לעזור לילדים שלנו לפתח ויסות רגשי?

• להגיב למצוקות הילד ולהעביר מסר מעודד ומרגיע – טוב זה קל ורובנו עושים זאת.
  אני מדברת כאן על מה שאנחנו עושים החל בינקות בצורה אינטואיטיבית. התינוק בוכה אנחנו ניגשים אליו, מרימים, מנדנדים מרגיעים בקולנו, ונענים לצורך שנראה לנו שבגללו התינוק בוכה. כשהוא יגדל קצת אנחנו נעודד אותו כשהוא מתוסכל או עצוב, נציע חיבוק ונשיקה ונוסיף מילים מרגיעות "זה יעבור" "זה לא נעים, בוא נשטוף את זה". אינטראקציות אלה עוזרות לתינוק להפנים את תהליך ההרגעה וללמוד להרגיע את עצמו.
• ללמד את הילד להבחין בין הרגשות השונים לבטא אותם במילים – נמצא קשר במחקרים בין זיהוי ושיום (לתת שם) רגשות לויסות רגשי והתנהגות חיובית.
  כדי שילד קטן יוכל לווסת את רגשותיו עליו להבחין ביניהם ולהכיר אותם. עליו להבחין בין 'אני כועס' לבין 'אני מאוכזב' (אלו יכולות שנרכשות כבר בגיל שנתיים שלוש).
  הכרת המצב הרגשי תעזור לו לווסת את העוצמה של הרגשות.
  הבחנה בין הרגשות אפשר ללמד את הילד תוך כדי התייחסות לרגשות שלו והתייחסות לרגשות של אחרים.
  זה יכול להיות באמירה ספונטאנית כמו "כמה אתה שמח עכשיו" או "אני רואה שאתה מאד כועס ואין לך סבלנות", "אתה עצוב כי לקחו לך את הדובי".
  בדיוק כמו שאנחנו מלמדים אותם מילים ומה זה מטוס, פרה ושולחן אנחנו יכולים ללמד אותם מה הם מרגישים, פשוט ע"י זה שנגיד מה אנחנו רואים שעובר עליהם.
  בהמשך אנחנו יכולים לאפשר להם לבטא את הרגשות ע"י שאלה "איך הרגשת היום בגן?". אפשר תוך כדי הקראת סיפור לשאול "איך לדעתך מרגיש הילד עכשיו?" או להפנות את תשומת ליבו לאנשים אחרים "אבא עייף עכשיו הוא עבד קשה היום הוא לא יכול לשחק איתך" או "אימא עצובה כי סבתא חולה".
  נתינת שם לרגש מאד חשובה, כך הילד לומד לקשר בין ההרגשה שלו לבין מושג מופשט. ללא מילים הוא לא יכול להתייחס שכלית לרגש ולא יהיה מסוגל לווסת אותו.
  זה מדהים כמה ילדים ומתבגרים אני פוגשת שממש לא יודעים לבטא את מה שהם מרגישים או להבין מה עובר עליהם מבחינה רגשית, וזה מביא איתו המון בעיות.
• ללמד שזה בסדר להרגיש 2 רגשות שונים בו זמנית –  היכולת להכיל רגשות שונים בו זמנית מתפתחת במהלך הילדות. זו יכולת שאינה ברורה לילדים ולמתבגרים פעמים רבות, ומקשה עליהם, בעיקר כשהרגש לא תואם את הציפייה מעצמם להרגיש. למשל, קנאה שהוא רגש חמוד, שתפקידו לקדם אותנו (קנאת סופרים) משום מה הוא הפך לרגש לא לגיטימי ומחובר לא פעם לאהבה. מתבגרים לא פעם מתביישים בכך שהם מקנאים בחבר בגלל הציפייה לא להרגיש קנאה ממישהו שאוהבים.
  היכולת להבין כי ניתן להרגיש שני רגשות שונים ומנוגדים באותו זמן מתפתחת רק מגיל 10.
• להיות קשובים לצורך של הילד – אנחנו לא נשתף את הילד ברגשות קשים מידי ונחשוף אותו למצבים לא נוחים, זה עשוי להתבטא בהתנהגות שלו.
  אם הוא בהתקף זעם, משתולל ובוכה לא כדאי להיות יותר מידי חודרני ולחבק בחוזקה או לנשק, רצוי להיות רגישים בתגובה שלנו.
  אם הילד פוחד לא נשאיר אותו לבד, לא נעמיס על הילד פעילויות רבות מידי ונעבור בין פעילויות שונות או נעמיס את החדר בצעצועים ולא נשתף אותו בכל אינטראקציה, אם הילד עייף אפשר להרפות.
  כשאנחנו לא קשובים למה שהילד מרגיש במצבים אלה אנחנו לא מלמדים אותו להיות קשוב לעצמו ואז לא יהיה ויסות רגשי.
• ללמד את הילד איך הוא יכול לבטא את הרגשות שלו – ויסות רגשי מחייב התייחסות לאופן בו הילד מתנהג את מה שהוא מרגיש.
  אפשר להרגיש הכול אך לא מותר להתנהג הכול. ההתנהגות צריכה להיות מווסתת. זה מסר שחשוב להעביר לילד.
  כל רגש הוא לגיטימי אך לא כל התנהגות.
  אנחנו כהורים צריכים להציע לילד פתרונות חיוביים לביטוי הרגשות הנעימים והפחות נעימים, וגם עלינו ללמד אותם לשהות עם הרגש הלא נעים. כשהילדה כועסת ומתוסכלת אפשר לומר "אני רואה שאת מאד מתוסכלת שאת לא מצליחה להרכיב אבל אנחנו לא זורקים צעצועים, את יכולה להגיד לי אימא אני כל כך כועסת כשאני לא מצליחה" או "אני רואה שהיא לקחה לך את הצעצוע ואת מאד כועסת, אבל את לא יכולה להרביץ לה. את יכולה להגיד לה שזה לא נעים שהיא לקחה לך ולבחור צעצוע אחר"
• לתת תוקף ולהכיל את רגשות הילד – היכולת של ההורה להכיל את רגשותיו של הילד, לתקף אותם ולהבהיר לו את הסיבות למה שהוא מרגיש מאפשרת לילד לחוות בטחון בקשר ההורי ולהבין מה קורה לו.
  מאוחר יותר הילד מפתח יכולת לוויסות רגשי באופן עצמאי, הוא לומד איך לפרש ולהתמודד עם רגשות ואיך לפתח יכולת ויסות טובה. אפשר לומר "אני רואה שאת מאד עייפה, היה לנו אחר צהריים מאד עמוס היום ולכן את כועסת ולא רוצה להיכנס למקלחת, בואי אני אתן לך חיבוק ונשיקה ונלך יחד לעשות מקלחת מהירה ואז תוכלי ללכת לישון"
• ללמוד מה מקשה על הילד לווסת את רגשותיו – לא פעם הורים מתייחסים לתגובה לא מווסתת של ילדם כחוסר בכישורים מתאימים לפתרון הבעיה. אך חלק מכישורי החיים נמצאים בעולמו הפנימי של הילד ועל ההורים להכיר את דרך המחשבה של ילדם, משאלותיו, צרכיו והעולם הרגשי שלו. כמובן שיש לקחת בחשבון השלב ההתפתחותי בו הילד נמצא ומהם המגבלות שלו, כדי שלא להכשיל אותו בדרישות וציפיות לא מתואמות. היכרות זו תעזור לנו להבין מה מפעיל אותו.

תגובות שעשויות להקשות על הילד ללמוד לווסת את רגשותיו:

• הורים הממלאים את כל צרכי הילד, בשל הזדהות והכחשת הקשיים שלו.
  ילד זה גדל תוך קבלת לגיטימציה ואישור לרגשות הלא מווסתים שלו.
• הורים הדורשים מהילד דרישות שאינן מותאמות לקושי סובייקטיבי שיש לילד ורואים בהתנהגותו ניסיון למניפולציה.
  ילד כזה מקבל מסר של חוסר תיקוף וחוסר הכלה של רגשותיו.
• הורים המגיבים בתנודתיות רבה וחסרת יציבות. המסר אינו אחיד והילד מקבל מסרים מבלבלים.
  הורים אלה מאופיינים לא פעם כבעלי קושי בוויסות רגשי.
• להוות דוגמא אישית – אנחנו צריכים לדעת לווסת את הרגשות שלנו אחרת לא נוכל ללמד את הילדים שלנו לעשות זאת בעצמם. תינוקות וילדים לומדים כל דבר מהתבוננות בהוריהם ועל ידי קליטה של התגובות שלהם במצבים שונים.
  חשוב שההורה יבחן את עצמו ואת היכולת שלו לנהל את הרגשות שלו ובמידה ויש צורך כדאי לתת לכך מענה.
  זה כמובן לא צריך לעורר אשמה או להעיד על חולשה, זה רק מעיד שגם ההורים שלהם לא לימדו אותם. ואף פעם לא מאוחר ללמוד.

לסיכום, השנים הראשונות בחיי הילד הן המשמעותיות ביותר לוויסות רגשי. הורים המכוונים ותומכים ממלאים תפקיד חשוב בוויסות ובהכלה והתמודדות גם עם רגשות לא נעימים. ויחד עם זאת, כבר אמרתי קודם, אף פעם לא מאוחר לרכוש מיומנויות רגשיות.
אם זיהיתם קושי שלכם או של ילדכם תמיד אפשר להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הטיפול הרגשי, להגיע לטיפול, לקבל הדרכה הורית, לקחת את הילד לטיפול או לשלב ביניהם.

זה נושא חשוב לכן החלטתי שזה יהיה המאמר הראשון באתר. אין לי ספק שאכתוב על רגשות לא מעט, אני רואה בכך חשיבות רבה לתפקוד יעיל ולחיים הרבה יותר מאושרים. אם יש עוד נושאים שאתם מעוניינים שאכתוב עליהם אשמח שתספרו לי