מחשבות על שמחה ועצב

זה מוזר, מוזר לי שעצב ושמחה יכולים לגור יחד.
שמעתי על זה המון פעמים ואף פעם לא ממש הבנתי איך זה מרגיש, אבל זה ממש ככה, הם שזורים יחד כמו צמה.

היינו שבוע ביער השחור. טיול בר מצווה.
היתה חוויה מדהימה, הביחד עשה לנו הרבה טוב.
היינו יחד 24 שעות ביממה. ברכב יחד, מטיילים יחד, רכבת הרים יחד, אוכלים יחד, קניות יחד וישנים יחד.
אחרי תקופה ארוכה שלא היינו לגמרי איתם, היינו, אבל לא ממש…
זה עשה לנו טוב. היו הרבה רגעי שמחה וצחוק משותפים, היינו רק איתם ובשבילם.
זה לא תמיד הכי קל, נסיעות ארוכות כשברקע מוזיקה, ג'י.פי.אס של הרכב, וויז (ליתר בטחון), שיחות רקע וקיטורים, במיוחד לא לגלעד וההפרעת קשב שלו אבל עמדנו בזה יפה.
את השיעור בסבלנות למדנו כבר, גם אם הסבלנות לפעמים קשה ליישום (שמעתי שסבלנות משורש סבל) אנחנו זוכרים ומבינים אותה.

ולצד כל השמחה והצחוק העצב מתגנב לו, לא מרפה. כמו זמזום שמטייל בראש ולא מפסיק.
הייתי מאד עצובה בחלק מהימים, יום ההולדת של גיא היה יום קשה.
יום בו היינו אמורים לחגוג איתו ולא לבכות כי הוא איננו.
אז אני בוכה ושי מגיע ושואל ואני מסבירה והוא לוקח אותי לטיול ביער ומבקש שלא אהיה עצובה ואני מחבקת אותו ושוב בוכה ואח"כ עושים שטויות וצוחקים.

זוהי תקופה בה כל הרגשות מעורבים ומעורבבים יחד.
אני שמחה ועצובה,
צוחקת ובוכה,
מפחדת ואמיצה,
חלשה וחזקה,
מתאבלת ומקבלת
מודעת ובורחת
משחררת ומחזיקה
נמרצת ועייפה
ובעיקר בעיקר מתגעגעת.

ככה זה מלווה אותי.
אני על הרצף נעה מקוטב אחד לשני, העיקר להיות בתנועה, לא להיות בקצוות. קצוות זה קיצוני מידי.
עוברת דרך הכל.
מרגישה הכל ומבינה רק חלק.
כנראה שאין תרופה לכאבים והעצב הגדול נמצא שם כל הזמן, הוא לא מרפה, אך אני לא מאפשרת לו לשאוב אותי למטה, לא נותנת לו להשאיר אותי במיטה בבוקר, קמה, יוצאת, רצה, לומדת, מבשלת, אני והעצב ביחד, הוא לא מרפה ואני איתו.
מרגישה גם את השמחה, נהנית, צוחקת, חוגגת, מבלה, אוהבת ומוצאת גם זמן להוקיר תודה על כל מה שיש, כי יש המון וזה לא מובן מאליו.

אני מבינה שהשמחות מלוות בהמון עצב ולעצב יש משקל גדול יותר, אבל אני גם יודעת שיבואו ימים טובים יותר בהם העוצמה של העצב תפחת. ימים בהם ארגיש אחרת והכל יראה שונה.
אני לעולם כבר לא אהיה אותה לימור, אני מבינה ומקבלת את זה.
חלק ממני הלך עם גיא וחלק ממנו תמיד יהיה איתי.

השיער נשזר לצמה והצמה קשורה בסרט ויחד הם שלובים, נפרדים וצמודים, יוצרים משהו אחר מחובר, אסוף וחזק יותר.

אתם יכולים לשתף

תגובות

תגובות

השארת תגובה